מגפת אי הוודאות: למה אנחנו יודעים כל כך מעט על הקורונה?

היינו מצפים שעם כל כך הרבה מאמרים שפורסמו כבר היינו יודעים קצת יותר על הנגיף והמחלה. חלק נכבד מעולם המדע התגייס לטובת חקר הנגיף ומנגנוני המחלה, ומדענים רבים עזבו את עבודתם לטובת העניין. עם זאת, עוד רב הנסתר על הגלוי ויש עדיין סימני שאלה מאוד גדולים.

אנשי צוות רפואי בהודו, בצעדת הזדהות עם נפגעי הנגיף צילום: RUPAK DE CHOWDHURI/רויטר

מעל לחצי שנה עברה מאז שנגיף SARS-CoV-2 התגלה ועדיין רב הנסתר על הגלוי. מאז פרוץ המגפה פורסמו יותר מ-30,000 מאמרים בנושא, אבל רובם לא גרמו לשינוי פני המגפה או הציגו תגליות משמעותיות ששינו את הדרך בה אנו מטפלים במחלה. האם כמות הפרסומים האסטרונומית הביאה לכדי פריצות דרך משמעותיות והבנה מעמיקה של הנגיף?

אדם הולך ליד שלט שמבטא הוקרת תודה לפועלים במלחמה בנגיף בשלל תחומים בפריז, צרפת. צילום: AFP

איכות המחקר המדעי בימי המגפה

לפני שנתחיל, חשוב להדגיש כי ביצוע מחקר מהימן ואיכותי לוקח זמן, בין אם מדובר במחקר קליני שמערב טיפול בחולים או במחקר פרה-קליני שכולל עבודה אינטנסיבית הכוללת בין השאר עבודה עם בעלי חיים וביצוע ניסויים רפיטטיביים להוכחת מנגנונים שונים. מאחר ומחלת הקורונה היא מחלה חדשה לחלוטין בעלת התייצגויות שונות בקרב קבוצות חולים שונות, קשה לצפות כי בפרק זמן כה קצר נראה תוצאות מרחיקות לכת וחד משמעיות, על אף השפעת הפנדמיה ברקע שמובילה לזירוז המחקר והשקעה כספית רבה בו.

מה התהליך אותו עובר מאמר מהרגע שכותביו סיימו לבצע את המחקר ולכתוב את תוצאותיהם ועד לרגע שבו הוא מופיע אצלכם על המסך? בימים כתיקונם, המאמר לרוב היה עובר ביקורת עמיתים מסודרת, הכוללת ביקורת מטעם מומחים וחוקרים בתחום, לאחר מכן הכותבים היו מתקנים ומבהירים עצמם בהתאם להערות ולאחר מכן היה מתקבל לכתב העת ומפורסם.

בעולם שבו שוררת מגפה ואי הוודאות חוגגת, מאמרים רבים מפורסמים כחלק מ-pre-print, שבימים כתיקונם היה משמש חוקרים רבים להציג את רעיונותיהם לקהילה המדעית ולקבל ביקורת על עבודתם כדי לשפר אותם לפני שליחתם לפרסום רשמי. כיום, חוקרים רבים מסתפקים בפרסום המאמרים בצורה זו ולא דרך כתבי העת. מדובר במאמרים שלא עברו ביקורת עמיתים (ולעתים ללא ביקורת של אף גורם מוסמך כלל) ושלא התקבלו לפרסום במסגרת כתב עת. לסוג פרסום הזה יש צד חיובי וצד שלילי:

מצד אחד, בעולם שבו מידע עובר במהירות ובמתאר של מגפה מתפשטת, יש חשיבות יתרה לפרסום ושיתוף מידע באופן מהיר וזמין ככל הניתן. מצד שני, נגישות גבוהה לעין בלתי ביקורתית למאמרים אלה מביאה להתפשטות חרושת שמועות, וכל מאמר מקבל כותרות ופרשנויות כאילו הביא בשורה חדשה לעולמנו.

תחנת היבדק וסע בשכונת סילוואן, ירושלים צילום: אוהד צויגנברג

תחנת היבדק וסע בשכונת סילוואן, ירושלים צילום: אוהד צויגנברג

 

ומה קורה אצל כתבי העת הנחשבים?

בכנס וירטואלי מוצלח במיוחד, FUTUREMED 2020 שהתקיים בשבוע שעבר, התראיינו כמה אנשי מפתח בתחום. לדוגמה, עורך ה-New England Journal of Medicine, ד"ר אריק רובין, הודה כי העיתון פירסם דברים שבימים רגילים לא היו מתפרסמים. הוא העיד כי בתחילת המגפה המצב היה מאוד מתסכל לאור היעדר כללים או הנחיות. הוא מוסיף ואומר כי כתב העת רצה להביא מידע יעיל, ואמנם בהתחלה פורסמו מחקרים עם אופי רטרוספקטיבי או מאמרים המתארים את החוויה של מרכזים רפואיים בהתמודדות עם המגפה, אך כיום הם לאט לאט עוברים חזרה לפרסום מחקרים מבוקרים (RCT-Randomized controlled trial). בשום שלב כתב העת לא ויתר על התהליך הביקורתי המחמיר שאותו עוברים מאמרים המוגשים לפרסום.

אז מתי מדע נהפך ללא אמין? מלבד מאמרים מפוקפקים שמתפרסמים במסגרת pre-print, גם כתבי העת הגדולים לפעמים מתקשים לאתר מאמרים המכילים מידע כוזב, בוודאי כאשר מופעל עליהם לחץ לפרסם מהר מידע איכותי. אחת הדוגמאות הבולטות בזמן המגפה היתה במאמרים שעברו Rectraction (מאמר שפורסם בכתבי העת ולאחר פרסומו הוחלט כי אינו עומד בסטנדרטים או כי המידע שהוצג נמצא כלא מהימן, ולכן הוסר מכתב העת שבו פורסם – תהליך שנחשב לאות קלון בקהילה המדעית) ופורסמו בכתבי העת הנחשבים בעולם.

במקרה של NEJM, המאמר הציג מידע מ-169 בתי חולים ברחבי העולם וקבע כי מחלה קרדיווסקולרית מהווה גורם סיכון למוות בקרב חולים מאושפזים. אמנם כיום הדבר נראה לנו כברור מאליו, אבל הסיבה לכך שהמאמר הוסר היא שהמקור למידע היה מוטל בספק. חברת Surgisphere, חברה קטנה ולא מוכרת, היתה אחראית על הנתונים, אך ספקות רבים עלו כשחלק מהמידע כלל מקרים ממדינות שלא דווחו בהן מקרי קורונה בכלל. בנוסף, החברה לא סיפקה גישה לכותבי המחקר למאגרי המידע המקוריים ולא היה ניתן לבצע ולידציה לנתונים שסופקו ועל כן המחקר הוסר.

מקרים כאלה קרו בעבר וגם עוד יקרו בעתיד, הם אינם ייחודיים למגפה, אך לאור ריבוי הפרסומים שהעולם המדעי חווה בחודשים האחרונים, וזירוז התהליכים לפרסום מחקרים בנוסף ללחץ והציפייה מכתבי העת הנחשבים, היה צפוי שכמה מאמרים יצליחו לחמוק מתחת לרדאר.

 

הרבה מידע, מעט התקדמות

במחלות חדשות שמתגלות, בדרך כלל לא רואים עשרות חולים חדשים מדי שבוע. רופאים וחוקרים הקדישו קריירות וחיים שלמים לחקר מחלות חדשות. האם קורונה היא שונה לחלוטין ממחלות אחרות, או שפשוט ההתפרצות וכמות המקרים האדירה גורמת לה להיראות באופן הזה? האם המחלה הזאת עד כדי כך שונה מאחרות שהיא דורשת פתרונות יצירתיים ושונים לחלוטין?

אחת הנקודות החשובות ביותר שצריך להשלים עמה היא כי במהלך מגפה אין לרוב אירועים מכוננים שביום אחד ישנו את פני המגפה כולה. לתגליות המשמעותיות לוקח זמן להגיע, ודבר זה עומד בניגוד לצורך שלנו לדעת כל יום עוד משהו חדש ולצרוך עוד מידע בנוגע למגפה ששינתה את העולם. אחת הבעיות המרכזיות היא שיש הרבה מאוד מידע, אבל חלק ניכר מתוך המידע שפורסם עד כה איננו חד משמעי, ולא בוצע במסגרת מחקר שיכול לתרום להבנה מעמיקה ונכונה של התהליכים במחלה ובמגפה.

ניקח לדוגמה את חקר משפחת נגיפי הקורונה. בהשוואה לנגיפים אחרים שנחקרו באופן מאוד אינטנסיבי כמו השפעת (מחלה הנגרמת בעקבות הדבקה בנגיף האינפלואנזה), נגיפי הקורונה לא זכו לפופולריות במעבדות המחקר. מסתבר שלא קל לעבוד עם הנגיפים מהמשפחה בגלל תנאי הגידול הנדרשים עבורם, ועד שלא הגיעו הגיחו לעולם הנגיפים של MERS (ב-2012) וסארס (ב-2003) התחום הזה לא זכה להכרה רבה.

בימים אלו, מדענים רבים ברחבי העולם עובדים על השלמת פערים של שנים ארוכות, וכל זאת בעיצומה של מגפה ותחת לחץ אדיר מצד הקהילה המדעית. אמנם עם פרוץ המגפה, מדענים ווירולוגים רבים עברו במהירות לחקור את הנגיף, אבל אי אפשר בתוך כמה חודשים לפצות על שנים של חוסר ידע בתחום. אין ספק שרבים מגיעים מתוך רצון אמיתי לעזור, לשפר ולדעת יותר, אבל יש לא מעט אופורטוניזם בתחום שצריך לזהות ולהיזהר ממנו.

אדם בחליפת מגן רוכב על אופניים (אילוסטרציה) צילום: Ng Han Guan/אי־פי

אדם בחליפת מגן רוכב על אופניים (אילוסטרציה) צילום: Ng Han Guan/אי־פי

 

תפקיד התקשורת בסיקור מחקרים במהלך הפנדמיה

תפקיד התקשורת בנחשול המידע הוא לא בהכרח לייצר תוכן חדש כל הזמן בנוגע למגפה, אלא לפרסם תוכן אמין ומבוסס. המידע לא חייב להגיע במינון גבוה כל כמה שעות, פשוט כי הדברים לא עובדים כל כך מהר במגפה.

אבל מה קורה בפועל? התקשורת חוגגת על פרסומי pre-print כאילו הם מבוססים והתקבלו באופן רשמי על ידי הקהילה המדעית. במקרים מסוימים התקשורת אפילו מפרסמת מידע מטעם החוקרים עצמם, עוד לפני שהדבר פורסם באופן רשמי בכל ערוץ שהוא.

דיונים וויכוחים על איכות הפרסום המדעי והתוצאות המתקבלות זהו דבר שבשגרה, גם לא בימי מגפה. כך מעלים השערות סותרות ומציעים הצעות לפתרונות ומשתפים ברשמים אישיים. הבעיה המרכזית בימי המגפה היא שהבמה המדעית המקצועית נהפכה לציבורית – אנשי מקצוע מהתחום נהפכו למגה-סטארים שמככבים בחדשות, ברשתות החברתיות ולעתים רבות גם נאלצים להיזרק לתוך העולם הפוליטי שאינם בהכרח בקיאים בהלכותיו. מהצד השני, גם לא מעט אנשים שאינם מהתחום ואינם מקצועיים מקבלים דקות מסך ואלפי שיתופים ברשתות החברתיות.

האם כל אחד מאיתנו שקורא ושומע אותם יודע בהכרח להגיד מי מומחה ולמי כדאי להקשיב? האם כל מספר שנזרק לחלל האוויר במסגרת מהדורות החדשות או דיונים בפורומים שונים בהכרח מגובה מחקרית? אנו עדים ליותר ויותר אנשים עם הרבה ביטחון עצמי שמתפרסמים ומעלים טענות מסוימות, ללא שום הכשרה בתחום ומקבלים אהדה ותמיכה רחבה שלא מתבססת בהכרח על עובדות.

 

מה אנחנו יכולים לעשות בתור צרכני המידע?

דבר ראשון, להבין שהמדע לא מספק תגליות על בסיס שעתי, יומי ואפילו שבועי, גם לא בזמן מגפה שבה רוב המאמצים והתקציבים מוקדשים למטרה אחת. יש לקחת בערבון מוגבל את הנאמר בפורומים השונים, מתוך הבנה שאנחנו בסיטואציה שמשתנה על בסיס ראיות חדשות ומידע מבוסס יותר, ומה שהיה נכון לפני חודש עלול להשתנות או להתחדד בהמשך.

בנוסף, עלינו להבין שלא כל מי שמפרסם את תפישת עולמו ואת התובנות שלו בנוגע למחקר בתחום, גם אם יש ד"ר לפני השם שלו, הוא בהכרח מקור מהימן שיש להסתמך ולעקוב אחריו.

בשלב זה, מותר ואפשר ואף רצוי להגיד שאנחנו פשוט לא יודעים תשובות לחלק מהשאלות, ולא להמציא תיאוריות קונספירציה או תיאוריות לא מבוססות כשאין תשובה חד משמעית. לדוגמה, ד"ר אנתוני פאוצ'י, מנהל הצוות בבית הלבן למלחמה בקורונה, אדם עם ניסיון בתחום המגפות שלא ניתן לערער עליו, אמר בראיון שנערך אתו בשבוע שעבר שעדיין אין מספיק תשובות לכל השאלות שעולות בנוגע לנגיף ולמחלה.

דוגמא הממחישה את העניין היא נושא ההעברה – האם הנגיף נישא באוויר? התקשורת דאגה לסקר את המאמר שפורסם כאילו מדובר בעובדות חד משמעיות שאין עליהן ויכוח, אך מדובר בפנייה שעליה חתומים מדענים רבים שמציגים כמה עדויות (שחלקן בכלל כוללות עדויות מנגיפים אחרים ממשפחת הקורונה) המבקשת מארגון הבריאות העולמי לדון ולחקור את העניין. מכאן ועד הוכחה שהנגיף נישא באוויר – הדרך עוד ארוכה.

כולנו רוצים תשובות, וכולנו רוצים אותן מהר, בטח בתקופה לחוצה ומלאה באי ודאות שכזו. עדיף לחכות לתשובות המבוססות על מחקרים ומידע מהימן, ולקבל את אי הוודאות הקיימת בתקופה זו ולעשות את המקסימום האפשרי בכדי לתרום למניעת ההתפשטות. צריך להגיד באופן ישיר מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא ולא לתת במה לכאלה שמנחשים.

נסיים עם כמה מלים בנוגע לשאלה מרכזית שעולה בימים האחרונים לקראת החורף – מה יקרה כשהשפעת תגיע לאזורנו?

על פי Global Influenza Surveillance and Response System, תת ארגון של ארגון הבריאות העולמי, התצפיות העולמיות מצביעות על הדבקה נמוכה בשפעת יחסית לתחזיות שניתנו לעונה זו של השנה. אם נסתכל על מדינות בחצי הכדור הדרומי שחוות את השפעת לפנינו, הן מדווחות על ירידה משמעותית בתחלואת השפעת השנה, ככל הנראה בעקבות סגרי הקורונה, עליה במודעות להיגיינה ושמירה מוגברת עליה, וכן לאור התחסנות מוגברת שדווחה בשנה זו. חלק החידושים שפותחו, לאור החשש ממגפה משולבת, הן בדיקות PCR משולבות במטרה לאבחן את שני הפתוגנים בבדיקה אחת.

 

מקורות

https://www.bbc.com/news/health-53265280

 

https://www.telegraph.co.uk/global-health/science-and-disease/coronavirus-can-leave-suffering-insomnia-fatigue-months-end/

 

https://jamanetwork.com/journals/jamaotolaryngology/article-abstract/2767781

 

https://www.advisory.com/daily-briefing/2020/06/09/long-haul-symptoms

 

https://www.forbes.com/sites/joshuacohen/2020/06/13/report-suggests-some-mildly-symptomatic-covid-19-patients-endure-serious-long-term-effects/#60e7aa845979

 

https://www.nature.com/articles/s41413-020-0084-5

מדינט מספקת מידע חיוני לצורך קבלת החלטה רפואית בהתאמה לפרופיל המטופל והמקרה הרפואי שלו

Share on whatsapp
Share on linkedin
Share on twitter
Share on facebook

נשמח לעמוד לשירותכם

אנא מלאו את פרטיכם להתחלת התהליך:

×